הערב בפסטיבל האומנויות של טאורמינה הוא חוויה רב־חושית שמתחילה הרבה לפני שהתזמורת מנגנת את הצליל הראשון. הגעה לתיאטרון העתיק נעשית בשעות השקיעה, כאשר הרחובות עדיין מוארים באור רך, והרוח הנעימה מן הים יורדת על העיר. הקהל מתאסף לאט, מתיישב על מדרגות האבן העתיקות, וכל אחד מרגיש חלק מטקס עתיק־יומין שבו המקום, האנשים והזמן נפגשים במעמד אחד. כשכבים האורות ומתחילה המוזיקה, יש הרגשה שכל העבר מתעורר מחדש – הקשתות, האבנים, האוויר החם, והכוכבים שמופיעים מעל הבמה.

 במהלך המופע, החוויה איננה רק שמיעתית או חזותית: היא רגשית. האקוסטיקה הטבעית של התיאטרון פתוח־השמיים יוצרת צליל שמרגיש חי, נושם, בלתי אמצעי. אין קירות שמסננים או מנתקים – הכול נוכח. בין קטע לקטע, יש רגעים שבהם פשוט מסתכלים סביב, רואים את הים באפלולית הלילה מתמזג עם השמיים, ומבינים שהמופע קורה לא רק על הבמה, אלא גם בתוכך. זהו ערב שבו הזמן מתרחב, הנשימה נעשית עמוקה יותר, והלב פתוח לחוויה שאינה מסתיימת במחיאת הכפיים האחרונה.

כן – ובהחלט. אחד הדברים המיוחדים בפסטיבל הזה הוא שהוא אינו דורש “ידע מוקדם” או הבנה של עולם האופרה, התיאטרון או המחול. החוויה של טאורמינה פועלת קודם כול ברגש – ולא רק בשכל. גם מי שמעולם לא ראה קונצרט חי או מחול מודרני, יכול למצוא את עצמו מתרגש, מתמלא התפעלות, ואפילו מוצא חלק חדש בנפש שנפתח בפניו. הסיבה לכך היא שהפסטיבל אינו מתרחש באולם סגור, מנותק, אקדמי ורשמי, אלא במרחב פתוח שחוגג את החיים: התיאטרון העתיק, הנוף, הרוח, החום של הקיץ, והעובדה שמאות אנשים חווים את אותה חוויה באותו רגע.

 בנוסף לכך, תוכניית הפסטיבל מגוונת מאוד. לצד אופרות וקונצרטים סימפוניים, יש מופעי פסנתר אינטימיים, ערבי ג’אז, תיאטרון עכשווי, יצירות בין־תחומיות המשלבות מוזיקה, וידאו, תנועה ואור, וגם פרויקטים צעירים שמדברים בשפה אמנותית עדכנית. מי שמגיע ללא ציפיות “להבין” מגלה שהוא מרגיש. ומי שמרגיש – חווה אמנות באופן הטהור ביותר. כך שהפסטיבל מתאים לא רק לחובבי אמנות – אלא לכל מי שמחפש חוויה יפה, עמוקה ומלאת נשמה.

מומלץ להקדיש לטאורמינה לפחות שלושה עד חמישה ימים, כדי לאפשר לפסטיבל להיות חלק מהקצב האישי של הטיול ולא אירוע שמתרחש “סביבו”. טאורמינה אינה עיר שמקבלים ממנה את כל החוויה ביום אחד. היא עיר שדורשת להיטמע בה: ללכת לאט, להריח את היסמין בערב, לשתות קפה מול הנוף, להרים מבט לעבר הים בשעת שקיעה.

 כאשר הפסטיבל משולב בטיול בקצב הזה, החוויה מתעצמת. אפשר לעבור יום רגוע בחוף, לבקר בכפרים סמוכים, לטייל לפסגת הר אתנה, ולחזור בשעות הערב לתיאטרון העתיק כשהגוף והנפש פתוחים לקבל.
יומיים בלבד עלולים לגרום לחוויה להרגיש “דחוסה מדי”, ואילו שבוע מאפשר להיכנס לעומק החיים של העיר – לא רק לראות, אלא להרגיש שייכות רגעית למקום.
הכי מומלץ:
✔️ יום הגעה – להסתגל לנוף והאוויר
✔️ יום תרבות בעיר הישנה
✔️ יום מופע ראשון
✔️ יום מנוחה רגועה
✔️ מופע נוסף או טיול באזור
כך הפסטיבל הופך למסע – לא רק לערב אחד.

ההשפעה הרגשית של הפסטיבל היא אחת הסיבות שאנשים חוזרים אליו שנה אחרי שנה. יש בפסטיבל איכות שמחברת בין יופי, שקט, עוצמה ותחושת נוכחות. בזמן המופע, משהו נפתח – כמו דלת פנימית של רחבות. המוזיקה, התנועה, הנוף, הכוכבים וההיסטוריה הנשמעת באבנים יוצרים שילוב שמעלה רגשות עמוקים: געגוע, התרגשות, התפעמות, תחושת חיים מלאה. רבים מהמבקרים מתארים רגע של עצירה פנימית – כמו רגע שבו הנשימה מאיטה, והלב נזכר במשהו שהוא תמיד ידע, אבל לא תמיד הצליח להרגיש ביום־יום. יש מופעים שבהם דמעה יורדת בלי ש”קרה משהו דרמטי”. יש רגעים שבהם חיוך עולה פשוט כי הגוף מלא יופי. ויש תחושה שנשארת אחר כך – ימים, שבועות, לפעמים שנים – של איזון שקט. הפסטיבל אינו רק צפייה באמנות. הוא הזמנה לחזור הביתה – אל הלב.